מכניקו שפטק הנדסה בע"מ נ' עיריית פתח תקווה

פסק דין

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספים שנגבו ביתר בגין ארנונה. זאת עקב חיוב משרדי המבקשת לפי תעריף "משרדים בתעשיה", תעריף שהוא גבוה מהתעריף המרבי הקבוע בדין לשימוש של "תעשיה" (להלן: "בקשת האישור").

רקע והעובדות שאינן במחלוקת

המבקשת מחזיקה החל מיום 1.1.12 בנכס בתחומה של המשיבה בשטח של 446 מ"ר (להלן: "הנכס"). הנכס משמש את המבקשת לייצור ולפיתוח מוצרים שונים עבור תעשיות ביטחוניות כמו רפאל, אלביט, תעשיה אווירית וכיוב'.

פרק 2 בצו הארנונה של המבקשת לשנת הכספים 2012 (להלן: "צו הארנונה") עניינו "תעריפים" ופרק 3 בצו הארנונה עניינו "כללים, הגדרות ושיטות מדידה לבניין".

לצורך החיוב בארנונה פיצלה המשיבה את הנכס לשני תתי-נכסים: נכס מספר 13900900010 בשטח של 349 מ"ר (להלן: "תת-נכס 10") ונכס מספר 13900900011 בשטח של 97 מ"ר (להלן: "תת-נכס 11" או "השטח המשרדי").

בתת-נכס 10 מתקיימת הפעילות הייצורית שמבצעת המבקשת. הוא מסווג בסיווג "תעשיה" (לפי סעיף 3.4.1 בצו הארנונה) ומחויב לפי תעריף "תעשיה" (לפי סעיף 2.4 בצו הארנונה) (להלן: ""סיווג תעשיה"" ו""תעריף תעשיה"", בהתאמה).

בתת-נכס 11 ממוקמים חדר מנכ"ל, חדר מנהל, חדר ישיבות ושטח "לובי" שבו נמצאים מזכירה ומנהל אבטחת איכות. הוא משמש את המבקשת למשרדים במבנה תעשיה (ראו פר' עמ' 1 ש' 19-14). תת-נכס זה מסווג בסיווג "משרדים במבני תעשייה ומלאכה" (לפי סעיף 3.4.3 בצו הארנונה) ומחויב לפי תעריף "משרדים באזורי תעשיה, חקלאות כולל מקצועות חופשיים" (שבסעיף 2.2.2 בצו הארנונה).

(יצוין כי בתחילה חויב תת-נכס 10 לפי 255 מ"ר ותת-נכס 11 לפי 191 מ"ר ולאחר ביקורת שערכה המשיבה בנכס ביום 22.3.12 שונו שטחי תת-נכס 10 ותת-נכס 11 לפי המפורט לעיל).

בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות ההסדרים") נקבעו, בין היתר, תעריפים מרביים לחיוב בארנונה. כך נקבע תעריף מרבי לסיווג "תעשיה" ותעריף מרבי לסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" (תקנה 7) תעריפים אלה עודכנו מפעם לפעם.

תמצית טענות המבקשת

מחוקק המשנה הגביל את כוחן של הרשויות המקומיות בקביעת תעריפי ארנונה על ידי קביעת תעריפי מינימום ומקסימום לסוגי פעילות הקבועים בתקנות ההסדרים. המשיבה גובה תעריפים גבוהים יותר מהתעריף הקבוע בתקנות ההסדרים ביחס לסיווג של "תעשיה". חיוב היתר נעשה על דרך סיווג משנה של הסיווג הראשי "תעשיה" כסיווג "משרדים בתעשיה".

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "המחזיקים בנכסים בתחומי שיפוטה של המשיבה... המחויבים בארנונה בתעריף הקבוע ל'תעשיה' אשר שטח המשרדים האדמיניסטרטיביים בהם פוצלו מכלל החיוב וחויבו בנפרד בתעריף 'משרדים בתעשייה'. התעריף בו חוייבו שטחי המשרדים בנכסים אלו הנו תעריף הגבוה מהתעריף המירבי הקבוע בהוראות הדין לשימוש של 'תעשיה'. וזאת על אף שהמדובר בשטחים שהנם חלק אינטגראלי מהנכסים המחויבים כ'תעשיה' ודינם כ'תעשיה'". (סעיף 5 בבקשת אישור).

בדיון שהתקיים ביום 25.12.12 הובהר כי הקבוצה היא "אותם אלה שלולא הפעילות התעשייתית לא היה קיום למשרד וסוגרים את המפעל ואת המשרד" (פר' עמ' 3 ש' 9-8).

המשיבה אינה חולקת על כך ששטחי המשרדים בתעשיה בהם עסקינן משמשים את מבנה התעשיה שכן צו המסים עצמו קובע כי 50 המ"ר הראשונים מתוך שטח המשרדים בתעשיה יחויבו כתעשיה. אילו מדובר היה בשימוש משרדי נפרד שיש לו קיום עצמאי אזי כלל השטח המשרדי אמור היה להיות מחויב כמשרד.

ארנונה נקבעת לפי סעיף 8(א) בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), בהתאם לשימוש בנכס. אלא שמבחן השימוש, כפי שפורש בפסיקה הוא רחב ותכליתי ואינו מגדיר כל "משרד" כנכנס תחת "משרדים שירות מסחר".

חיוב השטח המשרדי בתעריף "משרדים בתעשיה" מוגדר בצו הארנונה בסעיף 3.4 תחת הכותרת "תעשיה". סעיף 3.4.3.1. הצו מגדיר את המשרד כ"משרדים במבנה תעשיה" ומפנה לתעריף הגבוה מהתעריף המרבי לתעשיה.

מקום בו קבע המחוקק תעריף מרבי לשימוש תעשיה, יש לחייב בתעריף זה את מלוא השטח של הנכס לרבות שטחי המשרדים בתעשיה.

הנכס משמש בכללותו לפעילות של ייצור ופיתוח המוצרים ואין בו כל פעילות של שיווק או מכירה או מתן שירותים.

המבקשת הגישה השגה בשתי טענות, האחת על כך שחלק מהנכס שחויב כמשרד משמש לפעילות הייצורית והשנייה, כי מדובר בשטח נלווה לתעשיה שעל כן צריך להיות מחויב בתעריף של תעשיה. הטענה הראשונה התקבלה ושטח החיוב כמשרדים הוקטן. הטענה השנייה נדחתה חרף העובדה שמדובר בחלק אינטגראלי מפעילות התעשיה ושאין מדובר בנכס רב תכליתי שניתן לפצלו בהתאם לשימושים נפרדים.